ד"וח ביקור במוזיאון ישראל לתלמידי יב בתיכון ליהמן אבקש מכם לאחר ביקורכם בתערוכה לענות על השאלות שלפניכם על מנת להבין מה למדתם ואיך התרשמתם מהתערוכה שם התערוכה: מקום: שם האוצר: מי המשתתפים? . האם זו תערוכת יחיד? קבוצתית? תערוכת נושא? (יש נושא משותף) תערוכה רטרוספקטיבית? (תיעוד יצירות של אמן מתחילת דרכו האמנותית עד ההווה) מהו נושא התערוכה? האם יש קשר בין היצירות? בחר שתי עבודות שאהבת , ציין שם אמן ושם יצירה ותאר כל יצירה . הסבר מהם שיקולי האוצרות בחלל? האם יש קשר תוכני או צורני בין היצירות, כיצד הם ממוקמות על פודיומיים, על הרצפה, על הקירות, מהתיקרה, כיצד החלל מעוצב? האם הוא חשוך? מואר? האם זה חלל אחד או מחולק לכמה חללים? האם בכל חלל נושא משלו? הסבר.

לינק

קישור

הקאפלה הסיסטינית

מיכאלאנג'לו תקרת הקפלה הסיסטינית, ותיקן, רומא.

במרכז סיפור הבריאה – האל בורא עולם מושלם ומעניק אותו לאדם אבל אדם חוטא ונענש בגירוש מגן עדן.
האנושות ממשיכה לחטוא והאל מחליט להשמידה. האדם מביא על עצמו את העונש – המבול. האל בוחר בנוח מתוך רצון שיתחיל בשרשרת חדשה וטהורה אך גם נוח חוטא בשכרותו.
עלפי הנצרות, ישו בא לכפר על חטא הקדמון ובא לגאול את הנושות מחטאיה.

בריאת האדם - מיכאלאנג'לו

תאור – האלוהים בתוך ענן, מוקף במלאכים הסובבים סביבו, יד ימינו מושטת אל האדם. אדם מתואר בצד השני יושב על האדמה כשיד שמאל שלו נשענת ברפיון על בטנו.
האדם – יפה ומושלם אך נטול רוח חיים.
האל שולח את אצבעו לעבר אצבעו של האדם אך אינו נוגע בו. הניצוץ שיעורר את אדם מופעל בדמיונו של הצופה.
קומפוזיציה – התאור מחולק לשני אזורים נפרדים. אדם מתואר כדמות שקטה שמהווה ניגוד לקבוצה השניה, דינמית מאוד, דמותו של האלוהים נראת בתנועה אלכסונית, חריפה. השער, הזקן והבגד מתנופפים. כך גם הענן והדמויות המקיפות אותו. מיכאלאנג'לו הופך את מגע היד האלוהי למרכז הקומפוזיציה. שתי הקבוצות מתאחדות באמצעות ה"כמעט נגיעה".
סגנון - מיכאלאנג'לו מתרכז בעיקר בדמות האדם. הדמויות פיסוליות באופיין, בנויות תוך הדגש על אנטומיה מושלמת מוצגות בתנוחות מענינות, דינמיות ומגוונות.
תחושת החלל מושגת באמצעים מועטים – מיכאלאנג'לו כמעט ואינו שם דגש על הנוף. עיקר הדגש הוא במגוון התנועות בקפלי הבגדים ובהבעות הפנים.
מאפינים: - אנטומיה מפורטת ומוגזמת, תאור הקדוש כאדם, קומפוזיציה דינמית, דמות מצוירת כמו מפוסלת.

בריאת חוה

תאור חוה הנבראת מצלעו של אדם, דמותו של האלוהים כמו בשאר חלקי היצירה, אנושית, דמות איש זקן.
מיכאלאנג'לו כמעט ולא מתייחס לתאורי הנוף והחלל, עיקר ענינו הוא בדמויות האנוש, בתאור גופם ופניהם.

החטא הקדמון והגירוש מגן עדן 1509-1510,

באופן מסורתי מקובל להציג את שתי הסצנות הללו בנפרד. מיכאלאנג'לו איחד אותן. במרכז הקומפוזיציה הציב את עץ הדעת שעליו מתפתל נחש בדמות אישה.
מצד שמאל גן העדן מאופיין בצורה של גבעה. חווה יושבת על הארץ ומושיטה את ידיה לתפוח. אדם בניגוד לכתוב בתנ"ך אינו מקבל את התפוח אלא קוטפו במו ידיו. כך מדגיש האמן כי האדם בעצמו מביא עליו את חורבנו.
בחלק הימני של הקומפוזיציה: הגירוש.
המלאך עם החרב מגרש את הזוג, המוצג כמושפל וכפוף.
ישנו ניגוד בתאור הדמויות בשני חלקים: לפני המעשה מתוארת חוה כאישה זקופה, יפה ובטוחה.
בחלק השני היא כפופה ומגוננת על עצמה, דגש על הבעת הפחד והבושה

לינק לקאפלה הסיסטינית ביו טיוב

כל יצירות ואן גוך

כל יצירות ואן גוך באתר אחד